בן אילה וסעדיה. נולד ביום י"ד באייר תשי"ב 9.5.1952)) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי "מוריה" ובבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, במסגרת שוחרות-צה"ל, ובמסגרת זו עבר אימוני טירונות.

ביוני 1970 התגייס ושירת בחיל-האוויר. הוא עבר שורה של קורסים מקצועיים ובסוף שנת 1970 הועלה לדרגת רב"ט. בספטמבר 1972 עבר קורס מתקדם כמכשירן מטוסים והועלה לדרגת סמל. מפקדיו חיוו עליו דעתם: "הוא בעל מקצוע ברמה טובה, ממושמע, מגלה יוזמה מעל הנדרש ממנו. ממלא תפקידו לשביעות רצון מלאה של מפקדיו". בני היה בחור כשרוני ותרם רבות להווי ביחידתו. הוא ארגן מסיבות, הכין הצגות, שר וניגן בגיטרה. בני גם כתב שירים לילדים, למד פיתוח קול ואף הלחין חלק משיריו.

עם תום שירותו בצבא הסדיר התנדב לשרת בצבא הקבע כמכשירן בחיל-האוויר. במלחמת יום הכיפורים לחם בדרגת סמ"ר. באוגוסט 1975 השתחרר מצה"ל, אך המשיך לשרת במילואים במקצועו. מפקדיו העריכו את עבודתו המסורה והמקצועית ובשנת 1980 נשלח לקורס בוחני תחמושת מטוסים. עם סיום הקורס הועלה לדרגת רס"ל.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל הוצב בפיקוד הצפון ולחם בלבנון. ביום 2.8.1982 נסע עם קבוצת חיילים ביחידתו לכיוון ראש-הנקרה. בדרך אירעה תאונה ובנימין נפצע פצעים אנושים. כעשרים יום נאבק על חייו וביום א' בתשרי תשמ"ג 17.9.1982)) מת מפצעיו. בן 30 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברחובות. השאיר אחריו רעיה, בת, הורים, ארבע אחיות ואח.

מפקד יחידתו בלבנון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רס"ל בנימין היה מוצב כחייל מילואים במקצוע בוחן תחמושת והועסק בטייסת תחזוקה. בשירות המילואים ביצע תפקידו בצורה טובה ביותר במלחמת שלום הגליל". מפקד הטייסת שלו כתב למשפחתו: "רס"ל בנימין הועסק כבוחן תחמושת בגף חימוש ובתפקיד זה ביצע משימותיו בצורה טובה ביותר".